כל הסיפורים

הסתכלתי עליו. מבטו הצטלב עם שלי. הסטתי את מבטי. הורדתי עוד שוט. "חיים," חושן נפלה עליי שיכורה, "אל תשתי יותר! קלטתי איך את דופקת מבטים לעומרי. אחותי, שתחררי. את לא צריכה אותו." אני באמת עד כד

ישבתי בחוץ על מדרגות הבית, כואבת ונבוכה. שעת ערב והחשיכה מתחילה לתפוס את מקומה. הוריי עמדו בסלון, צורחים זה על זו ומקללים בלשון עסיסית. אפרים השכן ממול, שגר בבית עם הגדר הירוקה שמע גם הוא את

שמי עידו, בן 23, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן וגר במעונות בקמפוס בשל המרחק בין עיר מגורי לאוניברסיטה. אני בעל גוף ממוצע, קצת נמוך (1.74) עם שיער שחור קצר ועיניים חומות. מבנה גוף ממו

הסיפור אמיתי, השמות בדויים. אני גל ולאישתי קוראים עדן. את עדן הכרתי כשהייתה בת 17, נערה תמימה וטובה אבל עם מראה שקשה היה להתעלם ממנו, אפילו שלא הייתה נוהגת להתלבש חושפני מדי. תחת בולט ועגול

*מבוסס על סיפור אמיתי "אני אוהב את התגובות שלך". זה המשפט שהתחיל את הסערה הכי גדולה שידע גופי בכל חיי. הוא, גרוש בן שלושים וחמש עם נסיון עשיר ומגוון מאד בכל הקשור לסקס ועם סיפורים שיכולים למ

את תכנסי לבר, תגידי שקבעת איתי, הם יושיבו אותך למעלה ואז אני אגיע. הכל טוב ויפה, אבל נתחלף. ביקשתי. אתה תגיע, תשב במקום שלך ואני אגיע לשם. בואי… הגיעה ההודעה. חוצה את הכביש ולא במעבר החציה. י

זהו!!! כל החבר'ה התפזרו, עוד ערב שישי משובח הגיע לקיצו. ע. ואני מארחים לא מעט, אני אוהבת מאוד לבשל ולאפות וע. ממש מלך המנגל. תמיד יודע להביא את הבשרים הכי טובים ולהכין אותם הכי טוב. היה מזג

הוא מלקק אותי ואני חושבת עליך. זה לא שרע לי איתו, ממש לא. טוב לי והוא אוהב אותי, לפעמים יותר מידי. אני אוהבת אותו? לא יודעת. אכפת לי ממנו, זה בטוח. אבל זה לא אתה. הוא מכניס את הלשון שלו לתוכ

אני הולכת לעבר המשרד שלו, מחכה לראות מה הוא יעשה לי. המזכירה שלו מקדמת את פניי. "תיכנסי, הוא מחכה לך". אני נכנסת. הוא יושב מול השולחן שלו, קורא מסמך. "אה, מתוקה, יופי שבאת, שבי." ואני מתיישבת

אני עומדת על ארבע, חגורת חנק כרוכה לצווארי ועמית מחזיקה בתקיפות את הרצועה, מהדקת אותה מעט שאני ארגיש אותה לוחצת קצת. עמית לובשת חצאית וחולצה ויושבת על הספה בדריכות. החולצה עשוייה בד רך, חושפת

אף אחד מהנוסעים הממתינים בתור לדלפק הטסים בנתב"ג, לא יכול היה לנחש שיש קשר בין הרב המכובד ובין הצעירה הסקסית שעמדה בתור המקביל, אבל כשהוא הגיע למושב שלו בטיסה – ליד החלון לבקשתו, הצעירה כבר

זהו המשך לסיפור אמת או חובה לשומרי נגיעה – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה באחד מימי השישי שלנו ביחד אני וטלי יצאנו לבית קפה צפוני, בתקופה שעוד היינו מדריכים נלהבים ומעמיקי מחשבה בתנועת הנוער