כל הסיפורים

אני בחור פשוט בסה’כ, לומד, עובד, מזיין פה ושם. סטנדרטי לחלוטין. ואז הכרתי אותה, המוזה של בוטיצ’לי. חמוקיים שעושים חשק לתפוס חזק ולא לעזוב, שדיים מפנקים שלא נתנו מנוח לדמיון שלי, כבר ממש יכולת

זהירות – פנטזיית מין בכפיה, יחסי מרות ותוכן מיני ללא הסכמה! אני עובדת בחברת הייטק. כבר מעל 3 שנים אני מנהלת את כל תחום הפגישות, המשרדים, הטלפונים, המדיה והבק אופיס. אה וגם את הסקס. אני מתה

זהירות – פנטזיית מין בכפיה ותוכן מיני ללא הסכמה! הוא מנשק אותי בצוואר, נצמד אליי עד שאני נופלת על המיטה והוא מעליי. אני צוחקת, תופסת אותו בשיער הארוך והרך הזה שלו, הוא נוגס לי בכתף, מנשק אות

זהירות – פנטזיית מין בכפיה ותוכן מיני ללא הסכמה! "תחזיקי פה חזק, אל תזיזי את הידיים." הקול שלו ממשיך להיות חד משמעי, קשה. אין כל תועלת בלחזור שוב ושוב להגיד 'לא' או 'די'. אז היא מאגרפת את יד

ישנה? מסתכלת על 4 האותיות על מסך הטלפון, מכירה את המספר בעל פה, לא פעם שלחתי אליו את אותה ההודעה. מעניין כמה אנשים בעולם קוראים עכשיו הודעה זהה במאות שפות שונות, אלפים? מיליונים? המסר ברור ופ

הוא מקפיץ לי את הלב עוד הרבה לפני שידעתי מה זה אומר בדיוק. כל הזמן שיחקנו בין המותר לאסור. כשהוא לידי הגוף שלי בוער ממש מבפנים ואני מרגישה את הזרמים רצים לי בעורקים. חזרנו להיות בקשר אחרי זמן

״בואי למים״, אתה דוחק בי בעיניים חצי עצומות, כאילו לא אכפת לך בכלל אם אבוא או לא. אני קמה מהמגבת בגוף מעקצץ והולכת לידך לקו המים, כמה שניות אחר כך הם כבר בולעים אותנו לתוכם ומערסלים בעדינות.

"בחמישי בערב את שלי", כך הוא לחש לי בתום האופרה. בחישוב מהיר, הסכמתי. מהיכרותנו רבת השנים, ידעתי שרק טוב יכול לצאת מזה. ביקשתי לא לדעת שום פרט מלבד מיקום ושעת המפגש. וכך היה.  מידי יום קיבל

מאת לקקן ביישן לתחילת הסיפור עומר ישב במשרדו וניהל את ישיבת הזום השבועית שלו, בזמן שאלין ישבה מתחת לשולחן ומצצה לו. היא הקפידה להביט בו כל הזמן, כפי שהורה לה, גם כאשר מבטו הופנה למסך המחשב.

מאת השף סיגל שכבה על המיטה ונגעה בזכרונות שהיו לה מהערב הקודם. היא עדיין הרגישה את הכאב הנעים והעמום מהספאנקים שקיבלה בחזה ובתחת. כבר בזמן אמת היא ידעה שזה ישאיר סימן והיא לא יכלה לחכות לראו

עדי נסעה באיטיות מריצה בזכרונה את השתלשלות הדברים בחודשים האחרונים, המחשבה גירתה אותה ואצבעה גיששה בין רגליה כדי לגלות את הלחלוחית הנעימה. _________________ הכל התחיל לפני יותר משנה, הכלב ה

הסיפור הוא דמיוני ואין שום קשר בין אירועי הסיפור למציאות. נחתנו בנמל התעופה בטוויט מונטנגרו, עברנו את כל תהליכי הבירוקרטיה בשדה ויצאנו החוצה לחכות לרכב השכור שהזמנו. אבא זיו בן 46, גבוה, גוף