כל הסיפורים

איזו תנוחה.. עומדת על הברכיים על הספה, מתכופפת אל הזין. הפה עוטף את הזין והלשון מלקקת אותו. יד אחת מלטפת את הביצים וגולשת לחור התחת. השדיים חופשיים ונופלים מטה. התחת בולט למעלה, נעטף בכפות יד

השעה כבר 17:00. עוד שעה מתחילה החתונה של החברה שלי מייגן ואני טרם מצאתי סיכה לשיער שלי. חיפשתי בארון, בשידה, בין המגירות עד שמצאתי את הסיכה הכסופה מתחבאת בין החזיות. אספתי את השיער. הוספתי כמ

התעוררתי. במיטה של הבן שלי. בתחתונים וטי שירט ללא חזיה, מצאתי את עצמי נזכרת באמש, בני חדר אליי. קיימנו יחסי מין. נזכרתי בו רוכן מעליי, מנשק את שדיי. נזכרתי בעצמי צועקת את שמו ומגיעה לאורגזמ

חזרתי מבית הספר מצוברחת, המורה המגעילה שוב נתנה לנו המווון שיעורים. להפתעתי הדלת היתה נעולה, בדרך כלל אמא בבית כשאני חוזרת. פתחתי את הדלת במפתח שלי ונכנסתי, הבית היה שקט ומצב הרוח שלי היה ירו

יום חמישי הוא יום קניות, בילוי של שעה בבחירת פריטים וחגיגה קולינרית. אני גבר בשנות הארבעים, חובב בישול, משתמש בכל חושיי, חושב שהתהליך הארוטי מתחיל בבחירת המתכון, דרך קניית המצרכים, עובר בתהלי

המסעדה בלובי המלון היוקרתי דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הייתה מרווחת והציעה כמה שולחנות גומחה מבודדים. גלית צפריר הזמינה אחד מאלה בירכתי המסעדה, כי הוא נתן לה תצפית מצוינת על הכניסה ועדיין א

הכל החל כשמלאו לשמוליק 45, "אני רוצה שנלך למסיבות חילופי זוגות" הוא הצהיר. אני גלית, מורה בבי"ס ממלכתי דתי, בת 19, הכרתי את שמוליק באולפנה לבנות, נפלתי עליו, תרתי משמע, הסתובבתי ונתקלתי בו, י

זהו המשך לסיפור המנגינה של נינה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה קפצתי מהמיטה כאילו הקצתי מתרדמת חורף ארוכה, מלאת אנרגיות ורעננה. נגשתי למקלחת, שטפתי פנים, הבטתי במראה כשבבת אחת זה הכה בי… מ

טלי לא הבינה מה היא עושה שם, עומדת לבושה בחלוק לבן באולם הענק, מוזיקה שקטה ורגועה ברקע, מסביבה אנשים בחלוקים לבנים זהים עומדים בתורים, עומדים בשקט, לא מדברים. השקט המם אותה, את טלי, אף פעם ל

ואת כפופה עכוזך באויר לקבל את הבא שלשונו יעביר על מפתן שערך שעכשיו לא בתול מייחל לליקוק שבשפתייך כבול ולשון אז תחליק במעלה ובמורד הנקיק מחור אחור עד דגדגן זקיף ותרגישי את האיבר שלתוכך יחליק ב

המעבר מהיישוב הקטן והמוגן לעיר הגדולה היה שוק עבור חגית ואריק. שניהם גדלו באותו יישוב, בו התחתנו והקימו את הבית הנאמן בישראל שלהם כבר בגיל 22. אחרי הכול, הבת של הרב והבן של אחד ממקימי היישוב

הסיפור כולו מדימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. יוהרה, זה מה שהיה לי, ובגלל זה אני יושבת עכשיו במונית שמחזירה אותי הביתה אחרי עוד לילה לב