תשוקה

שוּב בָּאת אֵלַי בַּחֲלוֹם. הַתְּשׁוּקָה מְשַׁתֶּקֶת אוֹתִי, עַד דּוֹם. וּבַשָּׁקֵט שׁוֹמְעִים יְנִיקַת הַחַשְׁמַל, מִלִּבִּי לְגוּפִי הוֹלֶם בִּי חוֹם. פְּרִי בַּשֵּׁל אַתָּה, יוֹדֵעַ אֶת ע

להגנתי אגיד, שהירח היה מלא ושחררו אותי לבד… אז. פגישה אקראית באירוע של חברים, מבט חטוף, חיוך מסתורי, התכווצות מוכרת באזור הבטן וכאילו לא היו כל השנים האלה… נמסתי. זה בטח הירח, חשבתי לעצמי, הו

את הרעש של המועדון שמעו עד קצה הרחוב. טראנסים בפול ווליום נון-סטופ. אור משך את מורן בידו לעבר הכניסה, המוזיקה מחרישת האוזניים מאפשרת למורן לשמוע אותו רק בקושי. הם נדחקו בין מאות החוגגים והתיי

הצד שלי… "אני מוכנה!" הוא מסתכל עלי, בוחן אותי מכף רגל עד ראש…אני עומדת זקופה וגאה. לובשת שמלה אדומה קלאסית מותאמת בדיוק מוחלט למידותיי הקטנות, מבליטה כל קימור בגופי, מכסה את רגליי עד לברכיי

זהו המשך לסיפור עומד בקצה הלשון – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה אחרי שאור גמר בעוצמה בתוך הפה של אישתי, לקח כמה שניות עד שהעולם התעורר, כאילו הכל קפא. אני עם הזין ביד אחרי גמירה, אור עדיין מ

ישבתי לי בכניסה לבניין החברה בה אני עובד כמאבטח, שנתיים אני עובד בחברת ההייטק באזור חיפה במחלקת הביטחון. אני בן 26, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, הספקתי להיות חייל קרבי ביחידה מובחרת למ

הייתי באזור שלו, ממש קרובה, שוחחנו והוא הציע שאקפוץ לרגע, לא בשביל משהו… רק לאחל שנה טובה. אז קפצתי בין לבין. הוא נכנס אליי לאוטו ונישק בלהט עצום. לשון מתוקה ושפתיים עוטפות ונשיקה חזקה. מה ש

השעה כבר 17:00. עוד שעה מתחילה החתונה של החברה שלי מייגן ואני טרם מצאתי סיכה לשיער שלי. חיפשתי בארון, בשידה, בין המגירות עד שמצאתי את הסיכה הכסופה מתחבאת בין החזיות. אספתי את השיער. הוספתי כמ

חזרתי מבית הספר מצוברחת, המורה המגעילה שוב נתנה לנו המווון שיעורים. להפתעתי הדלת היתה נעולה, בדרך כלל אמא בבית כשאני חוזרת. פתחתי את הדלת במפתח שלי ונכנסתי, הבית היה שקט ומצב הרוח שלי היה ירו

יום חמישי הוא יום קניות, בילוי של שעה בבחירת פריטים וחגיגה קולינרית. אני גבר בשנות הארבעים, חובב בישול, משתמש בכל חושיי, חושב שהתהליך הארוטי מתחיל בבחירת המתכון, דרך קניית המצרכים, עובר בתהלי

טלי לא הבינה מה היא עושה שם, עומדת לבושה בחלוק לבן באולם הענק, מוזיקה שקטה ורגועה ברקע, מסביבה אנשים בחלוקים לבנים זהים עומדים בתורים, עומדים בשקט, לא מדברים. השקט המם אותה, את טלי, אף פעם ל

הסיפור כולו מדימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. יוהרה, זה מה שהיה לי, ובגלל זה אני יושבת עכשיו במונית שמחזירה אותי הביתה אחרי עוד לילה לב