תשוקה

הוא מלקק אותי ואני חושבת עליך. זה לא שרע לי איתו, ממש לא. טוב לי והוא אוהב אותי, לפעמים יותר מידי. אני אוהבת אותו? לא יודעת. אכפת לי ממנו, זה בטוח. אבל זה לא אתה. הוא מכניס את הלשון שלו לתוכ

אני עומדת על ארבע, חגורת חנק כרוכה לצווארי ועמית מחזיקה בתקיפות את הרצועה, מהדקת אותה מעט שאני ארגיש אותה לוחצת קצת. עמית לובשת חצאית וחולצה ויושבת על הספה בדריכות. החולצה עשוייה בד רך, חושפת

זהו המשך לסיפור צלילה חלק ד – רוצה שבעלי יראה ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד. "נשחק כמו שלשום" אנט הסבי

לא ראיתי אותו חודשיים. הוא היה בפעילות, הוא לא דיבר איתי כבר שבוע. אני רציתי שיבוא, רציתי שיבוא ויפתיע אותי… הוא עמד בפתח הדלת במדי זית מגוהצים, הכומתה בכותפת, שלל הסיכות על חזהו. כיסיו מכופת

זהו המשך לסיפור ביום שרבי כבד – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה. "עכשיו תורי", לחשה בקול לא לה יאנה פשוקת הרגליים למולי, אצבעה מלטפת את ערוותה המגולחת המנצנת את הרטיבות הפושה בה, "אם ידעת כמה

אני שוכבת ערומה על הבטן מול המחשב הנייד, הג׳ימייל שלי פתוח ואני מרוגשת. ״בוא כבר, יש מלא תמונות חדשות שמחכות לי באינבוקס!״ ״אני בא!״ הוא ממהר לצאת מהמקלחת, הזין היפה שלו עומד ומתנוסס בגאון, מ

אנאבל במיטתה, השעה כמעט אחת לפנות בוקר. היא חצי ישנה, אך מאוד מודעת לעצמה. בראשה היא שומעת את צעדי מחשבותיה עולות מולה כתמונות ובהן לוק- מי שלמדה את שמו רק היום, אך את תנועותיו ופניו היא למדה

הסיפור דמיוני ומכיל יחסים בין יצורים דמיוניים וחיות! הקדמה וקרדיט. את הרעיון לסיפור קיבלתי מהמשפט "לא ברור לי למה כל ההוביטים אצל טולקין הם ממין זכר" שקראתי בספר "על סף העונג" של "חגי דגן"

זהו המשך לסיפור יחסים משפחתיים  – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה לא חזרנו לדבר על המגע הלא מתוכנן שחווינו, התעלמנו מזה כאילו לא היה אך מה שניתן היה לומר זה שמצאתי חברה חדשה, חברה בהיבט ידידות

אני מתעוררת באמצע הלילה מרעש לא ברור. פוקחת עיניים ובעוד שהן מנסות להסתגל לחשיכה אני שומעת רעש נוסף, נשמע הפעם קרוב יותר. האם יש מישהו בתוך הבית?! לחץ מתחיל לאפוף אותי, הלב פועם בחוזקה, אני מ

הפעם הראשונה שראיתי את רינה הייתה בבית הקפה שבו ישבתי כמעט כל יום אחרי העבודה, ראיתי אותה ונעמד לי! רק הרגע גמרתי לכתוב מייל מאד לא מפרגן מהמחשב הנייד שלי לג'ודי, יהודיה-אמריקאית עסיסית עם ש

הגעתי לרחוב שזר קצת לפני חצות, בדיוק כמו שאמר הפתק, כשלגופי טי-שירט לבנה, ג'ינס דהוי, קצת זיפים (כי אני נורא עצלן בכל מה שקשור לגילוח וגם כי הפתק לא הכיל שום הוראות בנושא) וריח של סבון מהמקלח